איתמר אדן
איתמר מדליק פאלו סנטו ליד חלון, לצד נר ושולחן מוכן לטיפול

היי, אני איתמר

אני מנחה מדיטציה, נשימה ותנועה, ומלווה אנשים בתהליך של העצמה וחיבור לעצמם: לגוף, ללב ולשמחה שכבר נמצאת בתוכם.

אני מאמין שהחיים מלאים בהזדמנויות. אבל הרבה פעמים החיים מחכים לנו שנעשה את הצעד הראשון, ואז, צעד אחר צעד, הדרך מתחילה להתגלות.

מפגש מקרי, פוסט שקופץ פתאום, שיחה לא צפויה. לחיים יש לא מעט דרכים להראות לנו את התמרורים שבדרך.

כן, זה מפחיד לפעמים, לא לדעת לאן הדרך מובילה. אבל ככל שאני יותר מחובר לעצמי, כך יש בי יותר מוכנות לשחרר את השליטה ולסמוך. ושם הכול מתחיל, מהחיבור לעצמנו.

כשאני חי מהמקום הזה, לפעמים זה מרגש ופותח את הלב, ולפעמים זה כואב או מאכזב. אבל כשאני לא חי משם, יש תחושה מתמשכת של פספוס.

אני מאמין שאנחנו גדלים ומתפתחים דרך החיים עצמם, דרך המפגשים, מערכות היחסים והחוויות שלנו. לא צריך להתבודד במערה בהימלאיה כדי להתפתח. דרך האנשים שבחיינו אנחנו לומדים הכי הרבה על עצמנו.

אני חי בקופנגן שבתאילנד, ומנחה מפגשים אישיים וקבוצתיים, וגם אונליין.

רוצים להכיר קצת יותר?

איתמר יושב ביער ומביט למעלה

המסע שלי

מכירים את הילד הרגיש? זה שנפגע בקלות ובוכה מהר, שנסגר ומרגיש נבוך באירועים חברתיים. זה ששם לב לכל פרט ויודע לקרוא מה עובר עליכם רק ממבט. וכשלומדים להכיר אותו, מגלים לב ענק.

אני הייתי הילד הזה.

במשך הרבה שנים הרגשתי חצוי. ידעתי שיש בי הרבה יכולות ואיכויות, אבל לצידן היו גם רגישות ופחד, שגרמו לי להישאר מאחורי הקלעים. בעבודה, בחברה, כמעט בכל מקום. היה בי הרבה שרצה לצאת החוצה, אבל לא תמיד העזתי לתת לו מקום.

ב-2018 חוויתי התקף חרדה קשה ששינה את מסלול חיי. בהתחלה כל מה שרציתי היה שהחרדה לא תחזור. מדיטציה כבר הכרתי, ניסיתי פה ושם, אבל הפעם החלטתי להתמסר והתחלתי לתרגל בכל יום.

מה שהתחיל כעשר דקות ביום הפך בהדרגה לדרך חיים. מאז כמעט לא עבר יום בלי מדיטציה, וכשאני חוזר אחרי הפסקה קצרה, זה מרגיש כמו לחזור הביתה.

אבל עם הזמן קרה משהו שלא ציפיתי לו. הגעתי למדיטציה כדי להרגיש טוב יותר, וגיליתי עולם שלם של חקירה. התחלתי להכיר את עצמי, את הגוף שלי, את המחשבות והרגשות שלי, ולגלות שאפשר לפגוש את כל אלה גם בלי להילחם בהם.

בהמשך גיליתי את הנשימה, שהפכה לגשר שלי בין הגוף, הנפש והנשמה. ריברסינג, פראניאמה, ריטריטים, סדנאות, ובעיקר אנשים ומפגשים שפתחו בפניי עולמות חדשים. הדרך הזאת הובילה אותי גם להנחות אחרים, וכבר שנתיים וחצי אני מלווה יחידים וקבוצות בתהליכי נשימה.

עם השנים למדתי להכיר את הרגישות שלי, ובמקום לראות בה חולשה, התחלתי לראות גם את המתנות שבה. למדתי לתת לעצמי יותר חופש להביע את עצמי, לרקוד בחופשיות, להתנסות, להשתטות ופשוט להיות אני. פחדים יכולים להופיע מדי פעם, אבל הם כבר לא מנהלים אותי כמו פעם.

אני מאמין שדווקא הדברים שהכי מאתגרים אותנו בחיים הם השער שלנו לחופש, ושעם הזמן הם הופכים למתנות שאנחנו באים להעניק לעולם.

במשך שנים העסיקה אותי השאלה "מי אני בעצם?". היום אני אוהב לחשוב על עצמי כעל נשמה בתוך גוף. נשמה שבאה לביקור, עם סקרנות ורצון לחקור, לגלות ולשחק.

אני עדיין בדרך. יש ימים של שמחה ובהירות, ויש ימים של בלבול וקושי. אבל היום יש בי הרבה יותר חופש לפגוש את החיים כמו שהם. להישאר סקרן, לא לקחת את עצמי יותר מדי ברצינות, ולפעמים פשוט לשחק.

הכלים שלי

כל אחד מהם פתח בי משהו אחר. יחד הם הדרך שבה אני מלווה אנשים היום.

איתמר שוכב בין עלים ומחייך, בשחור-לבן

מה מדליק אותי

יש משהו במפגש אמיתי בין אנשים שתמיד ריתק אותי. אני אוהב שיחות עומק, כאלה שמתחילות ממשהו קטן ופתאום מגיעות למקומות לא צפויים. מסקרן אותי לגלות מה מסתתר מאחורי מה שאנחנו מראים לעולם: הסיפורים, החלומות והפחדים שלנו.

ואני אוהב את הרגעים האלה שבהם אני מרגיש מספיק בטוח בגוף שלי להיות חשוף ולפגוש את האדם שמולי באמת.

לפעמים אני מרגיש שיש לי את המקצוע הכי טוב בעולם. אני זוכה לפגוש אנשים באמת, בלי המסכות של המשרד, של החברים או של המשפחה. הם מביאים את עצמם וסומכים עליי, וזה פותח לי את הלב.

כשאני רואה מישהו מצמצם את עצמו או מפחד לבטא את עצמו, אני מבין. אני מכיר את זה מקרוב. וכשאני רואה מישהו שפחד להיפתח, ופתאום מרשה לעצמו להגיד את מה שעל הלב, להיות פגיע, להיות אמיתי, זה מרגש אותי בכל פעם מחדש.

היום התשוקה שלי היא ללוות אנשים להכיר את עצמם לעומק, לגלות את המתנות שבהם ולתת להן מקום בחיים שלהם. למצוא יותר חופש להיות מי שהם, ולפגוש את החיים עם סקרנות של ילד.

אם משהו פה נגע בכם, בואו נכיר

אפשר להתחיל בשיחת היכרות קצרה, או להצטרף לאתגר החינמי ולהכיר אותי דרך התרגול.