
היי, אני איתמר
אני מנחה מדיטציה, נשימה ותנועה, ומלווה אנשים בתהליך של העצמה וחיבור לעצמם: לגוף, ללב ולשמחה שכבר נמצאת בתוכם.
אני מאמין שהחיים מלאים בהזדמנויות. אבל הרבה פעמים החיים מחכים לנו שנעשה את הצעד הראשון, ואז, צעד אחר צעד, הדרך מתחילה להתגלות.
מפגש מקרי, פוסט שקופץ פתאום, שיחה לא צפויה. לחיים יש לא מעט דרכים להראות לנו את התמרורים שבדרך.
כן, זה מפחיד לפעמים, לא לדעת לאן הדרך מובילה. אבל ככל שאני יותר מחובר לעצמי, כך יש בי יותר מוכנות לשחרר את השליטה ולסמוך. ושם הכול מתחיל, מהחיבור לעצמנו.
כשאני חי מהמקום הזה, לפעמים זה מרגש ופותח את הלב, ולפעמים זה כואב או מאכזב. אבל כשאני לא חי משם, יש תחושה מתמשכת של פספוס.
אני מאמין שאנחנו גדלים ומתפתחים דרך החיים עצמם, דרך המפגשים, מערכות היחסים והחוויות שלנו. לא צריך להתבודד במערה בהימלאיה כדי להתפתח. דרך האנשים שבחיינו אנחנו לומדים הכי הרבה על עצמנו.
אני חי בקופנגן שבתאילנד, ומנחה מפגשים אישיים וקבוצתיים, וגם אונליין.
רוצים להכיר קצת יותר?

המסע שלי
מכירים את הילד הרגיש? זה שנפגע בקלות ובוכה מהר, שנסגר ומרגיש נבוך באירועים חברתיים. זה ששם לב לכל פרט ויודע לקרוא מה עובר עליכם רק ממבט. וכשלומדים להכיר אותו, מגלים לב ענק.
אני הייתי הילד הזה.
במשך הרבה שנים הרגשתי חצוי. ידעתי שיש בי הרבה יכולות ואיכויות, אבל לצידן היו גם רגישות ופחד, שגרמו לי להישאר מאחורי הקלעים. בעבודה, בחברה, כמעט בכל מקום. היה בי הרבה שרצה לצאת החוצה, אבל לא תמיד העזתי לתת לו מקום.
ב-2018 חוויתי התקף חרדה קשה ששינה את מסלול חיי. בהתחלה כל מה שרציתי היה שהחרדה לא תחזור. מדיטציה כבר הכרתי, ניסיתי פה ושם, אבל הפעם החלטתי להתמסר והתחלתי לתרגל בכל יום.
מה שהתחיל כעשר דקות ביום הפך בהדרגה לדרך חיים. מאז כמעט לא עבר יום בלי מדיטציה, וכשאני חוזר אחרי הפסקה קצרה, זה מרגיש כמו לחזור הביתה.
אבל עם הזמן קרה משהו שלא ציפיתי לו. הגעתי למדיטציה כדי להרגיש טוב יותר, וגיליתי עולם שלם של חקירה. התחלתי להכיר את עצמי, את הגוף שלי, את המחשבות והרגשות שלי, ולגלות שאפשר לפגוש את כל אלה גם בלי להילחם בהם.
בהמשך גיליתי את הנשימה, שהפכה לגשר שלי בין הגוף, הנפש והנשמה. ריברסינג, פראניאמה, ריטריטים, סדנאות, ובעיקר אנשים ומפגשים שפתחו בפניי עולמות חדשים. הדרך הזאת הובילה אותי גם להנחות אחרים, וכבר שנתיים וחצי אני מלווה יחידים וקבוצות בתהליכי נשימה.
עם השנים למדתי להכיר את הרגישות שלי, ובמקום לראות בה חולשה, התחלתי לראות גם את המתנות שבה. למדתי לתת לעצמי יותר חופש להביע את עצמי, לרקוד בחופשיות, להתנסות, להשתטות ופשוט להיות אני. פחדים יכולים להופיע מדי פעם, אבל הם כבר לא מנהלים אותי כמו פעם.
אני מאמין שדווקא הדברים שהכי מאתגרים אותנו בחיים הם השער שלנו לחופש, ושעם הזמן הם הופכים למתנות שאנחנו באים להעניק לעולם.
במשך שנים העסיקה אותי השאלה "מי אני בעצם?". היום אני אוהב לחשוב על עצמי כעל נשמה בתוך גוף. נשמה שבאה לביקור, עם סקרנות ורצון לחקור, לגלות ולשחק.
אני עדיין בדרך. יש ימים של שמחה ובהירות, ויש ימים של בלבול וקושי. אבל היום יש בי הרבה יותר חופש לפגוש את החיים כמו שהם. להישאר סקרן, לא לקחת את עצמי יותר מדי ברצינות, ולפעמים פשוט לשחק.
הכלים שלי
כל אחד מהם פתח בי משהו אחר. יחד הם הדרך שבה אני מלווה אנשים היום.

מדיטציה
מדיטציה היא לא עוד משימה שצריך להצליח בה, ולא ניסיון לרוקן את הראש ממחשבות. היא הזמנה לעצור, להקדיש לעצמנו זמן, ולפגוש בסקרנות את מה שקורה בתוכנו, בדיוק כפי שהוא.
אנחנו לא צריכים להגיע לשום מקום, לשנות שום דבר או לגרום למשהו מסוים לקרות. אפשר פשוט להיות. להתבונן במחשבות, להרגיש את הגוף, לשים לב לנשימה, ולתת לדברים להיות כפי שהם. ודווקא כשאנחנו מרפים מהצורך לשלוט בחוויה, משהו חדש יכול להיפתח. המחשבות כבר לא מנהלות אותנו באותה מידה, מתפנה מקום לשקט, לרגעים של שמחה פשוטה, ולתחושה עמוקה יותר של קרבה ואינטימיות עם עצמנו.
עבורי, מדיטציה הפכה מעשר דקות ביום לדרך חיים. היא לימדה אותי לעצור, להקשיב פנימה, לסמוך על מה שעולה, ולמצוא מקום של שקט גם בתוך התנועה של החיים. עם הזמן היא הפכה למעין בית פנימי, מקום שאני תמיד יכול לחזור אליו.

נשימה וריברסינג
הנשימה היא גשר בין הגוף, הנפש והנשמה, והיא תמיד איתנו. היא הרבה יותר מפעולה שאנחנו עושים כדי להישאר בחיים. האופן שבו אנחנו נושמים משפיע על איך שאנחנו מרגישים, על מידת הנוכחות שלנו ועל הדרך שבה אנחנו פוגשים את החיים. כשאנחנו לומדים להקשיב לנשימה ולעבוד איתה, אנחנו מגלים כלי פשוט ונגיש שיכול לעזור לנו להירגע, להתעורר, להתחבר לעצמנו ולמצוא איזון בתוך היומיום.
בריברסינג אנחנו לוקחים את העבודה עם הנשימה צעד נוסף פנימה. באמצעות נשימה מעגלית ומחוברת, ללא הפסקה בין השאיפה לנשיפה, אנחנו מאפשרים לעצמנו להיכנס לחוויה עמוקה יותר. הנשימה יכולה להציף רגשות, לשחרר מתחים ודפוסים שהגוף מחזיק, לפתוח את הלב ולאפשר לתובנות חדשות להגיע. כל מפגש הוא קצת אחר, ואין צורך לדעת מראש מה יעלה או לאן הוא ייקח אותנו.
עבורי, הנשימה הפכה לאחד הכלים המשמעותיים ביותר בדרך שלי. היא עזרה לי להתחבר מחדש לגוף ולרגשות שלי, להשתחרר מפחדים וחרדות שניהלו אותי, ולפגוש צדדים רכים יותר בתוכי שלא תמיד נתתי להם מקום.

חקירה סומטית
לגוף יש הרבה תשובות. הוא מרגיש דברים הרבה לפני שהראש מספיק לתת להם שם, ומחזיק תחושות ורגשות שעוד לא הספקנו לפגוש באופן מודע. לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו נסחפים במחשבות, בסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו ובדאגות לגבי מה שהיה או מה שעוד יהיה. ההקשבה לגוף מאפשרת לנו לצאת לרגע מכל אלה ולחזור אל מה שקורה כאן ועכשיו.
ככל שאנחנו לומדים להקשיב לו, אנחנו מגלים שהוא יכול להיות מצפן בחיים שלנו. הוא עוזר לנו לזהות מה נכון לנו, למה אנחנו נמשכים, ומתי הגיע הזמן לעצור או להתקדם. דרך ההקשבה לתחושות הגוף אנחנו לומדים לסמוך על עצמנו ולפעול מתוך חיבור למה שאנחנו מרגישים.
במשך שנים חייתי בעיקר בראש. למדתי לחשוב, לנתח ולנסות להבין הכול, אבל לא תמיד ידעתי לעצור ולהרגיש. החזרה לגוף הייתה עבורי דרך להתחבר מחדש לעצמי, ולחיים עצמם.

הילד הפנימי
בתוך כל אחד מאיתנו חי הילד שהיינו: הסקרן, השמח, זה שאוהב לשחק, וגם זה שנפגע ולמד להסתתר. חלק גדול מהתגובות והדפוסים שלנו היום, הפחד לבטא את עצמנו, הצורך לרצות, הביקורת הפנימית, נוצרו שם. והילד הזה עדיין חי בתוכנו.
כשאנחנו פוגשים את הילד הזה, מקשיבים לו ומעניקים לו היום את תשומת הלב והאהבה שהיה זקוק להן אז, משהו בפנים יכול להירגע. ומתוך המקום הזה מתפנה יותר מקום לשמחה, למשחקיות ולסקרנות שתמיד היו חלק מאיתנו.
אני הייתי הילד הרגיש, ואני יודע כמה הוא מחכה שמישהו יראה אותו.

יצירת מציאות
מה שקורה בפנים משפיע על מה שאנחנו פוגשים ויוצרים בחוץ. המחשבות שלנו, האמונות שאנחנו מחזיקים, הרגשות שאנחנו מטפחים והאופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו ואת העולם, כולם משפיעים על המציאות שאנחנו חווים ועל האפשרויות שאנחנו מזהים בתוכה.
תהליך יצירת המציאות מתחיל בלהבין מה אנחנו באמת רוצים, לא מתוך מה שמצופה מאיתנו או ממה שנדמה לנו שאנחנו צריכים לרצות, אלא מתוך הקשבה עמוקה לעצמנו. משם אנחנו לומדים לדמיין את המציאות שאנחנו מבקשים ליצור, להרגיש אותה בגוף כאילו היא כבר כאן, ולהתחבר לתחושות שהיינו רוצים לחוות בחיים שלנו. לצד זה, אנחנו מטפחים הכרת תודה על מה שכבר יש, ומפנים מקום לקבל עוד.
אבל יצירת מציאות היא לא רק לבקש מהיקום ולהמתין. היא גם להסכים להאמין שזה אפשרי עבורנו, לשחרר פחדים ואמונות שמגבילים אותנו, ולפתח רגישות וקשב להזדמנויות שהחיים מזמנים לנו. לפעמים הן מגיעות בדרכים שלא ציפינו להן, דרך מפגש, רעיון, הזמנה או תחושה פנימית שמכוונת אותנו לצעד הבא. אנחנו לומדים לזהות את הרגעים האלה, ולהעז לפעול כשהם מגיעים. אנחנו עושים את החלק שלנו, ובו בזמן לומדים להרפות מהצורך לשלוט בדרך ובתוצאה, ולתת לחיים להפתיע אותנו.

מה מדליק אותי
יש משהו במפגש אמיתי בין אנשים שתמיד ריתק אותי. אני אוהב שיחות עומק, כאלה שמתחילות ממשהו קטן ופתאום מגיעות למקומות לא צפויים. מסקרן אותי לגלות מה מסתתר מאחורי מה שאנחנו מראים לעולם: הסיפורים, החלומות והפחדים שלנו.
ואני אוהב את הרגעים האלה שבהם אני מרגיש מספיק בטוח בגוף שלי להיות חשוף ולפגוש את האדם שמולי באמת.
לפעמים אני מרגיש שיש לי את המקצוע הכי טוב בעולם. אני זוכה לפגוש אנשים באמת, בלי המסכות של המשרד, של החברים או של המשפחה. הם מביאים את עצמם וסומכים עליי, וזה פותח לי את הלב.
כשאני רואה מישהו מצמצם את עצמו או מפחד לבטא את עצמו, אני מבין. אני מכיר את זה מקרוב. וכשאני רואה מישהו שפחד להיפתח, ופתאום מרשה לעצמו להגיד את מה שעל הלב, להיות פגיע, להיות אמיתי, זה מרגש אותי בכל פעם מחדש.
היום התשוקה שלי היא ללוות אנשים להכיר את עצמם לעומק, לגלות את המתנות שבהם ולתת להן מקום בחיים שלהם. למצוא יותר חופש להיות מי שהם, ולפגוש את החיים עם סקרנות של ילד.
אם משהו פה נגע בכם, בואו נכיר
אפשר להתחיל בשיחת היכרות קצרה, או להצטרף לאתגר החינמי ולהכיר אותי דרך התרגול.